<h1>ספר החינוך מצוה רי"א</h1>
<h2>דף נד.</h2>
שלא תשכבנה הנשים עם הבהמות, שנאמר [ויקרא י"ח] ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה. וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה שזו מצוה בפני עצמה בחשבון המצות ואינה נכנסת בכלל המצוה שלפניה, לפי שאיסור הזכר לבוא על הבהמה ואיסור האשה שלא תביא הבהמה עליה שני אסורין חלוקין הן, ולולי הלאו שבא עליהן בפירוש לא היו נלמדין זה מזה. והביא ראיה ממה שאמרו זכרונם לברכה בפרק ראשון מכריתות [ב' ע"א] שלשים ושש כריתות יש בתורה ומנו אותן, ומנו בכללן הבא על הבהמה לאחד והאשה המביאה הבהמה על עצמה לאחד, עם היותם מונים שם כללי העניינים. שורש מצוה זו עם שלפניה בכלל. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין נ"ה ע"א] שהאשה גדולה, כלומר שהגיעה לכלל עונשין שהיא בת י"ב שנה ויום אחד, שהביאה בהמה עליה בין גדולה בין קטנה כיון שהערת בה בין כדרכה בין שלא כדרכה שתיהן נסקלות, היא והבהמה. ואם האשה קטנה, כלומר פחותה מי"ב שנה ויום אחד, הבהמה נסקלת והיא פטורה וראוי ליסרה. ואם היא פחותה משלש שנים ויום אחד אפילו הבהמה אינה נסקלת על ידה. ויתר פרטיה עם פרטי העריות הכתובים בסדר זה, בין ענין האיסור שבהן וחלוקיהן בין חילוקי משפטי העוברים, הכל במסכת סנהדרין ובמסכת כריתות ובמקומות מן יבמות וכתובות וקידושין.
וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה שאלה העריות שכתבנו בהן שהן בכרת בא עליהן הכרת בלשון התורה מבואר, וכמו שאמר הכתוב אחר מניינם [ויקרא י"ח] כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות, וכמו כן כל אשר כתבנו בהן שהעובר עליהן חייב מיתת בית דין הוא כמו כן לשון התורה. אמנם התחלף המיתה ואמרנו בקצתן סקילה ובקצתן חנק ובקצתן שריפה יש מהן מן הכתוב ויש מהן בקבלה. וכל העריות כולן שהיה אחד גדול ואחד קטן הגדול חייב והקטן פטור, כמו שאמרנו למעלה, וכן אם היו שניהם גדולים והאחד ישן הישן פטור אף על פי שאיפשר שנהנה קצת בעודו ישן. ובכל העריות וכן בכל שאר העבירות שיבוא עליהם חיוב בית דין צריך שיהיה שם שני עדים כשרים או יותר מתרין בעובר, ורואין אותו בעיניהם עובר על העבירה, ומכל מקום בעניין איסור העריות הורונו חכמים שאין צורך שיראו העדים עניין הניאוף לגמרי, כלומר שיראו את המעשה הרע כמכחול שבשפופרת אלא מכיון שיראו אותם כמנאפים, כלומר זה בזה כדרך כל הבועלין הרי אלו נהרגין בראייה זו, ואין אומרים שמא לא הערה מפני שחזקת צורה זו שהערה. ועוד אמרו זכרונם לברכה [קדושין פ' ע"א] בעניין גם כן שכל מי שהוחזק בשאר בשר נהרג על פי החזקה אף על פי שאין ראיה ברורה על הקורבה אלא חזקה לבד, שבני אדם אומרים פלוני בן פלוני הוא או אחי פלניתא או אביה, ומלקין ושורפין וסוקלין וחונקין על זו החזקה.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן. והעוברת עליו והביאה בהמה עליה חייבת סקילה כמו שאמרנו, ואם אין עדים והתראה היא בכרת, ובשוגג חייבת להביא חטאת קבועה. וכבר אמרנו שבכל שוגג אין הבהמה נסקלת, ואף על פי שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין נ"ד ע"ב] בטעם סקילת הבהמה כדי שלא יאמרו בני אדם זו היא שנכשל בה איש פלוני, זה לא נאמר אלא במזיד כי הוא הכשלון הגדול, אבל שוגג קצת אונס יש בו. נמצא לפי דברינו שאין אסור על הגוים משום ערוה אלא אם ואשת אב ואחות מאם ואשת איש, כמו שכתבנו בסדר וישמע יתרו, וזכור ובהמה, והעבדים אינם בכלל איסור עריות של קורבה, ומותרין אפילו באמם ואחותם, וכמו שכתבנו למעלה, לפי שכבר יצאו מכלל גוים ולכלל ישראל לא באו. ועוד אמרו זכרונם לברכה [יבמות ס"ב ע"א] בטעם זה שהעבד אין לו חייס, כלומר שהרי הוא כבהמה לעניין זה, והכתוב המורה על זה מדכתיב [בראשית כ"ב] שבו לכם פה עם החמור, ודרשו זכרונם לברכה עם הדומה לחמור, והם היו עבדים של אברהם אבינו. ומכל מקום באיסור זכור ובהמה הן כדעת הרמב"ם זכרונו לברכה, וטעם נכון הוא, דלא שייך לומר בזה אין לו חייס. ואסורין גם כן לבוא על אשת איש של ישראל דלא שייך הכא גם כן אין לו חייס. וכן הם אסורים עם הנדה, ואפילו שפחה, שחייבין הן בכל עונשין שבתורה. ובפירוש דרשו זכרונם לברכה ואשה כי תהיה זבה [ויקרא ט"ו] בין ישראלית בין שפחה בין גיורת ומשוחררת. ואמרו זכרונם לברכה [יבמות כ"ב ע"א] שאם נתגייר אחד מן האומות, וכן עבד שנשתחרר הרי הן כקטן שנולד וכל שאר בשר שהיה להן מתחילה בגיות או בעבדות אינן שאר בשר להן כלל, ומותר להן לישא אותם אפילו הן אמם או אחותם, זהו מדין תורה, אבל חכמים אסרו הדבר כדי שלא יאמרו שבא מקדושה חמורה לקדושה קלה, ותיקנו הדבר כן שאם היה נשוי כשהוא גוי או עבד לאמו או לאחותו מפרישין אותו, לפי שאלו היו אסורות אפילו בגיות, אבל אם היה נשוי לשאר העריות ונתגיירו הוא והן אין מפרישין אותן לפי שאין כאן חשש שיאמרו וכולי, שהרי שאר העריות מותרות היו בגיות. ומן הטעם הזה לא גזרו זכרונם לברכה [יבמות צ"ז ע"ב] בגר אלא בשאר האם ולא בשאר האב, ולפיכך אמרו זכרונם לברכה שגר מותר לישא בתו שנתגיירה, וכן אשת אחיו מאביו אבל לא מאמו, וכן מותר באשת בנו, ומותר לו לישא שתי אחיות מן האב אבל לא מן האם, ומן השנייות כולן לא גזרו עליהן בגרים. והעבדים שנשתחררו הרי הן כגרים, וכל מה שמותר להן מותר להן, והוא הדין באיסור.
